
2023/24
על עונת התערוכות "פסיכומאגיה"
תחום הפסיכדליה – העיסוק והמחקר בחומרים משני תודעה – עבר מהפך חברתי ופוליטי עצום בחמישים השנים האחרונות; מתת-תרבות מחתרתית בשנות ה-60 לאחד הנושאים המשמעותיים ופורצי הדרך בתחומי מדעי הנפש, הרפואה והתרבות העכשווית. העיסוק במצבי תודעה חלופיים והמעבר ביניהם הוא ציר מרכזי ששורשיו נטועים עמוק בחשיבה האנושית, ושקשור בעבותות לאופן שבו אנחנו כבני אנוש חולמים את המציאות סביבנו, ולמפגש שבין גופנו ותודעתנו עם חומר החיים – מפגש המוליד דרכים חדשות שדרכן אנחנו מבינים את העולם החיצון.
מנגנון הראייה הפסיכדלי אינו נותר בגבולות המפגש שבין גוף לחומר משנה תודעה. בראייה רחבה, המעבר למצב תודעתי אחר הוא חלק בלתי נפרד ומעשי גם בתוך עולם היצירה העכשווית, המבקשת ליצור שינוי ממשי בעולמנו החברתי והפוליטי מתוך אמונה ביכולת של אמנות לחולל שינוי תודעתי בדרך שבה אנחנו מבינים את המציאות. זוהי גם נקודת מבטו של האמן המיסטיקן – דמות אניגמטית המתקיימת במקביל ומחוץ – ולעיתים אף כהתנגדות לגבולות הדוגמה הדתית והתרבותית של זמנה. בניגוד לפילוסוף או למדען המודרני, שמוכיחים את טענתם מתוך תפיסת ידע היררכית – שבה טענה מפריכה או מקבלת טענות קודמות על בסיס עקרון של שלילה – מחקרו של המיסטיקן הוא מטבעו אוטודידקטי, סובייקטיבי ומבוסס על למידה אישית של ניסוי וטעיה. גופו הוא נקודת המוצא הראשונית למחקר, וכמיהת ליבו היא איחוד ללא מתווך ואקסטטי עם המציאויות שמעבר לו.
עונת התערוכות החדשה מבקשת להעמיק את העיסוק בתחום המחקר הפסיכדלי והתודעתי ולפתחו לתיבת כלים פעילה ליצירה, בה נשאלות ונשזרות שאלות חדשות הנוגעות לקשר שבין רוח וגוף, מדע ואיזוטריה.

2022
שנת התערוכות אברא קדברא | About the Abracadabra Season
ישנן הרבה הגדרות למושג המאגיה לאורך ההיסטוריה, והמושג עצמו משתנה מדיסיפלינת מחקר מאחת לשנייה. ועל כן הייתי רוצה להאיר פה דווקא מתוך הגדרה מעולם האנתרופולוגיה, המגדירה מאגיה כמחשבה, או האמונה שבכוחנו להשפיע על המציאות סביבנו באמצעים פרפורמטיבים.
כלומר, מאגיה במובן זה קרובה עד מאוד לפעולת האמנות, בכך שנקודת המוצא שלה נובעת מתוך אמונה עמוקה ובסיסית ביכולת שלנו להניע את מציאות החיים שלנו דרך פעולות סימבוליות או תיאטרליות.
היהדות בתורה, מנהלת יחסים מורכבים ודואליים עם מושג המאגיה. אנו למדים שהיא דבר מה אסור, הנוגד לעקרונותיה התאולוגיים הבסיסיים, ועם זאת ההיסטוריה היהודית מושרשת עמוק בתוך מנגנון המחשבה המאגי – מקמעות וקערות השבעה, ועד לטקסים מורכבים של טהרה וטומאה, מ”מאגיית מטבח” שמטרתה להניע ולפתור את אתגרי היום יום ועד לדיסיפלינות מחקר שלמות דוגמת המאגיה הקבלית, וקיבלה מעמד של מומחיות בקרב המלומדים של אז ועד היום.
שנת התערוכות “אברא כדברא” כאמור, תנסה לצייר מחדש את הקשר הלא מובן הזה, שבין מנגנון החשיבה המאגי לגוף הידע היהודי המובע דרך פעולה האמנות.
Throughout history, the definition of Magic encompassed a multitude of meanings, and continues to vary from one discipline to another. From an anthropological lens, whereby it is conceived as a mode of thought, Magic connotes a belief in our ability to affect our environment using performative action. In this sense, Magic is akin to art insofar as it revolves around a deep-held and intrinsic belief in our capacity to influence our reality through symbolic and theatrical acts.
In the Torah, Magic and Judaism are intertwined in a complex and dualistic relationship, one that is at variance with the latter’s basic theological principles. Yet, Jewish history remains deeply rooted in the logos of Magic, from charms and incantation bowls, to ceremonies of purity and sin, and from “Kitchen Magic”- which aims to resolve quotidian challenges- to entire research disciplines such as Kabalistic Magic- which has been conferred the status of a field of expertise amongst its disciples.
This year’s series of exhibitions, Abra Cadabra, seeks to explicate this amorphous relation, between Magic’s rationale and a Jewish body of knowledge which is expressed through art