נתיב הרעל

the poison path

3.7.24 - 27.9.24

משה רואס - יקירה אמנט - טמיר חן - כנרת חיה מקס

Moshe Roas - Yakira Ament - Tamir Chen - Kineret Haya Max

בשעות הלילה המאוחרות, שעות ספורות לפני עלות החמה, בתוך סדינים ספוגי זיעה ואימה רוקד הרעל את ריקודו עם הגוף המורעל. בתנועתו המייסר, לובש הוא את פניו הרבות – מאהב קנאי, המשקה את גוף אהובו בתשוקה ותעתוע, רוצח בדם קר, המעביר סכינו על חוט החיים, חבר נפש המבטיח נחמה לכל המכאובים, או מרפא המגיע לתבוע את עלות תרופתו. זהו ריקוד עיקש וארוך, בו האחד נאבק על קיומו אל מול האחר בדרך ממנה אין חזרה, רק מוות, או השתנות. 

לאלו הבוחרים ללכת בנתיבו, הרעל הוא מורה דרך בנבכי החושך וההתגלות. מעטים הם חניכיו, הרעל אינו סלחן. תלמידיו יכירו בו ויכבדהו, וימצאו אותו בצמחים, בבעלי החיים, באבנים ובבני האדם. הרעל, כך יטענו – הוא בכל, והכל הוא רעיל, השאלה היחידה שנשאלת היא המינון, וכוונת הממנן. מים הם נותני חיים, אך יחנקו את הצמח השותה מהם אם נשקם מעבר למידה, חמצן נחוץ לקיומנו, אך רעיל אם ניתן לגופנו במינון גבוה מדי. 

בפנייתנו אל לקסיקון הרעלים, אין חומר כמעט שאין לו פוטנציאל רעיל, כל החומרים הם דואלים ביסודם. כל החומרים: פיזים, רגשיים, תרבותיים או מטפיזים, הם אפשרויות בתיבת אוצרותם של ההולכים בנתיב העקלקל. 
היצירות המוצגות בתערוכה זו, הן תוצאה של מפגש לימוד ארוך טווח בין החומר הרעיל על התגלמויותיו השונות לבין גוף היצירה של האמנים והאמניות המשתתפים. מפגש שתוצאתו שינוי של חומר היצירה עצמו, בו מתגלות איכויותיו החמקמקות של הרעל, ותפקידיו השונים בתוך המהלך היצירתי – כזרז לחזיון, כבוחן לגוף, וכמתמיר עצמתי של הדמיון.

כחלק מהתערוכה, לוקטו ונאספו מרחבי הארץ צמחי רעל ילידיים לאיזור הסהר הפורה, או שהיגרו לאדמה זו כחלק מהגירה אנושית מהמאות האחרונות. בין אם מוכרים כצמחי נוי או עשבים שוטים, המשותף לכולם הוא רעילותם ותפקידם בעיצוב ההיסטוריה הרפואית, הגופנית והתרבותית של בני האדם החיים סביבם.
בעולם ותקופה בה אנחנו חווים רעלנים שונים בצורה של אלימות, גזענות, פחד וכאב, הרעל משמש כמחנך עיקש וקשה, המעמיד את גופנו ונפשנו במבחן ההישרדות והחוסן, ומאפשר לנו הצצה אל האפשרות שלנו להתמרה רוחנית ונפשית, בין אם כאינדיבידואלים, ובין אם כחברה.

בבואנו לשתות מן הבאר המורעלת, לא נצא כפי שנכנסנו. הרעל הוא סף ושער, ובו ניתנת לנו הבחירה אם לחדול, או להאחז בחיים על מחירם הגבוה.

In the dead of night, mere hours before dawn, poison dances its dance with the poisoned body within sweat and horror-soaked sheets. In tormented motions, it dons its many faces — a jealous lover flooding its beloved’s body with desire and deceit, a coldblooded murderer running a knife along the string of life, a soulmate promising comfort to all who ache, or a healer coming to demand the fee for his cure. This is a long and stubborn dance, in which one struggles for existence in the face of a path with no return—only death or change.

For those who choose to walk along its path, poison is a guide in the depths of darkness and discovery. Its pupils are few, for poison is unforgiving. Its students will recognize and respect it, and identify it in plants, animals, stones, and people. Poison, they will claim, is in everything and everything is poisonous; the only questions concern the dosage, and the intention of whoever determined the dose. Water is a giver of life but it will suffocate the plant it is feeding if overwatered; oxygen is necessary for our existence but toxic in exceedingly high doses.

In turning to the lexicon of poisons, there is almost no substance without poisonous potential. All substances have a duality of nature. All substances—physical, emotional, cultural, or metaphysical—retain possibilities in the treasure chest of those walking the winding path.

The artworks in this exhibition are the product of a long-term encounter between different embodiments of toxic substances, and the bodies of work of the participating artists. This encounter produced a change in the fabric of the artwork itself, revealing the evasive qualities of the poison and its various roles within the creative act—as a stimulant for inspiration, a tester of the body, and as a powerful substituent of the imagination.

As part of the exhibition, poisonous plants either native to the Fertile Crescent or brought to the region in centuries past along with human migration were foraged and collected. Whether known as indoor plants or weeds, they all have poisonous traits as well as roles shaping the medical, physical, and cultural histories of the people living in their midst.

In a world and era in which we experience various toxins in the form of violence, racism, fear, and pain, poison is a stubborn and difficult teacher, testing the survival and resilience of our body and spirit, and granting us a glimpse at possibilities of spiritual and emotional transformation—whether as individuals or as a society.

As we come to drink from the poisoned well, we will not depart as we came. Poison is a threshold and gate, giving us the choice to cease or to grasp life and its high cost.

אירועים קרובים בתערוכה >>

9.7.24 | 20:00 | הרצאה בזום

מהאופיום ועד הקנביס הרפואי
מסע אל עולם צמחי המרפא

בהנחיית פרופ’ זהרה יניב-בכרך

21.7.24 | 20:15

קטורת
סדנה מעשית

בהנחיית שרון מויאל

6.8.24 | 20:00 | הרצאה בזום

דודאים
והשותפות עם השטן

בהנחיית ניסים קריספיל

12.8.24 | 20:30

יצירת חותם ושקיק חלימה
סדנה מעשית

בהנחיית שרון מויאל