חזון הגלריה
גלריית שכטר נוסדה בשנת 2015 ופועלת ליצירת רקמת חיבור בין גוף הידע היהודי לכוחה של האמנות.אנחנו מאמינים בעיקרון המחשבה הבוראת: אברא קדברא – “אברא כדיברא”. רעיונות גדולים, המצליחים לגעת בחומר החיים עצמו ולשנותו דרך פעולת האמנות.
שאיפתנו היא להיות מגבר תודעתי לקול אֲחֵרוּת, ולשמש קרקע פורייה ליוצרים.יות מקשת זהויות האמונה והמגדר. מקום המאפשר להם לצמוח, להזין ולהשמיע קולם וחזונם החוצה לעולם. הגלריה מונעת מתוך הנחת היסוד בה יצירת האמנות היא פעולה חיה בתוך מציאות החיים. עיקרון זה מתבטא במינוף קשרי הקהילה שהיא מקיימת לצד פעילות ענפה של אירועי תוכן, הרצאות ומפגשי אמנים המבוססים כולם על עיקרון הדיאלוגיות והלימוד בחברותא.
הגלריה מקיימת מחזור תערוכות רבעוני ומובילה תוכנית שהות בין-תחומית לאמנים.יות ואוצרים.ות שעיקרה העיסוק בנקודת ההיתוך שבין מדע, אמנות ורוח.
our vision
Founded in 2015, The Schecter Gallery acts as a ligament between the immense body of knowledge of Judaism, and the expressive power of the arts. The incantatory phrase Abracadabra, which has its roots in Aramaic (אברא כדיברא), is the guiding light of our ongoing artistic interventions; we explore big ideas that unravel and shape the fabric of our lives through art. We strive to amplify the voice of otherness, and serve as a creative platform for artists from all walks of life to thrive and make their visions heard.
The active and intervenient role art plays in the reality of our lives, is foregrounded in the gallery’s activity and program. This core principle is expressed in the gallery’s cultivation of community ties, complemented by its initiation of events, such as lectures, workshops, and artist talks all based around the talmudic methodology of group learning.
Alongside its quarterly exhibition cycle, the gallery hosts a range of interdisciplinary programs for artists that work at the intersection of knowledge, art, and spirit.
על עונת התערוכות "אברא כדברא"
ישנן הרבה הגדרות למושג המאגיה לאורך ההיסטוריה, והמושג עצמו משתנה מדיסיפלינת מחקר מאחת לשנייה. ועל כן הייתי רוצה להאיר פה דווקא מתוך הגדרה מעולם האנתרופולוגיה, המגדירה מאגיה כמחשבה, או האמונה שבכוחנו להשפיע על המציאות סביבנו באמצעים פרפורמטיבים.
כלומר, מאגיה במובן זה קרובה עד מאוד לפעולת האמנות, בכך שנקודת המוצא שלה נובעת מתוך אמונה עמוקה ובסיסית ביכולת שלנו להניע את מציאות החיים שלנו דרך פעולות סימבוליות או תיאטרליות.
היהדות בתורה, מנהלת יחסים מורכבים ודואליים עם מושג המאגיה. אנו למדים שהיא דבר מה אסור, הנוגד לעקרונותיה התאולוגיים הבסיסיים, ועם זאת ההיסטוריה היהודית מושרשת עמוק בתוך מנגנון המחשבה המאגי – מקמעות וקערות השבעה, ועד לטקסים מורכבים של טהרה וטומאה, מ”מאגיית מטבח” שמטרתה להניע ולפתור את אתגרי היום יום ועד לדיסיפלינות מחקר שלמות דוגמת המאגיה הקבלית, וקיבלה מעמד של מומחיות בקרב המלומדים של אז ועד היום.
שנת התערוכות “אברא כדברא” כאמור, תנסה לצייר מחדש את הקשר הלא מובן הזה, שבין מנגנון החשיבה המאגי לגוף הידע היהודי המובע דרך פעולה האמנות.
About the Abracadabra Season
Throughout history, the definition of Magic encompassed a multitude of meanings, and continues to vary from one discipline to another. From an anthropological lens, whereby it is conceived as a mode of thought, Magic connotes a belief in our ability to affect our environment using performative action. In this sense, Magic is akin to art insofar as it revolves around a deep-held and intrinsic belief in our capacity to influence our reality through symbolic and theatrical acts.
In the Torah, Magic and Judaism are intertwined in a complex and dualistic relationship, one that is at variance with the latter’s basic theological principles. Yet, Jewish history remains deeply rooted in the logos of Magic, from charms and incantation bowls, to ceremonies of purity and sin, and from “Kitchen Magic”- which aims to resolve quotidian challenges- to entire research disciplines such as Kabalistic Magic- which has been conferred the status of a field of expertise amongst its disciples.
This year’s series of exhibitions, Abra Cadabra, seeks to explicate this amorphous relation, between Magic’s rationale and a Jewish body of knowledge which is expressed through art.
דברי האוצר הנכנס, בר ירושלמי
שלום לכולם.ן, ונעים מאוד.
לפני כמה חודשים, לצד עבודתי המקצועית וכחלק מההכנות הקודחות לקראת עונת התערוכות החדשה, הזמינה אותי מנכ”לית נווה שכטר אירנה גריצבסקיה ללמוד עימה בחברותא. היססתי לראשונה (מאחר ולא ידעתי אפילו מהו לימוד בחברותא) אבל אמרתי כן. ישבנו בצהרי היום בבית הכנסת של נווה שכטר והיא פתחה בפני ספר עב כרס, ועליו כתוב בגדול “מסכת ברכות”. “אני ואתה לא מדברים את אותה שפה” היא פתחה “באנו מעולמות שונים, ולמדנו דברים שונים. יש לנו דעות שונות, ונקודות מבט שונות על המציאות” “הטקסט הזה, יהיה בשבילנו הקרקע עליה נבנה את יחסנו המקצועיים, ודרכו נדבר”. וכך מבלי לדעת, נחשפתי לראשונה בחיי אל דף גמרא. המפגש עם אותו מסמך צפוף, הבנוי מקטעים מקטעים ומלא ברשמיהם של יחידים וקהילות שלמות המגיבים זה לזה היה מבחינתי לא פחות מחוויה מטלטלת – ההבנה שאני עומד אל מול טקסט המכנס בתוכו גוף ידע כביר שנערם ונבנה לאורך מאות שנים, ובו קולות שונים ומשונים מנהלים לא מונולוג כי אם דיאלוג חוצה זמן וחלל היא מהממת בעיניי. לראשונה, נפתחה בפניי דלת אל מתודולוגיית המחשבה היהודית ואל מעיין הידע שהיא מכנסת בתוכה.
אני פותח בסיפור זה מאחר וזהו איננו דבר של מה בכך. גם אני, כמו אחרים ורבים חוויתי ועודני חווה ניכור ופיצול אל מול זהותי כיהודי, מתוך תחושה וחוויה שאין מקום בעולם זה בשבילי. החוויה אל מול מזוודת התרבות היהודית נותרה בפני חסומה זה שנים רבות, מהולה בחששות ורגש זרות הדורשים זמן, סבלנות והרבה עדינות על מנת לפתוח אותה מחדש. אני פותח במילים אלו מאחר ואני מאמין ביכולת של כל זאת להשתנות, ורואה בגלריית שכטר הזדמנות יקרה מפז להיות רקמת חיבור משקמת, המקשרת בין עושרו של גוף הידע היהודי, על כל גווניו וצבעיו לבין כח פעולתה של האמנות והדלתות שהיא פותחת לעולם סביבנו. אני רוצה להתחיל את דברי קודם כל באמירת תודה למקום זה. שמצליח מדי יום להפגיש אותי מחדש עם עולמות תוכן וידע שלא היה לי גישה אליהן עד כה, ואל חווית התיקון שאותה אני עובר בדרך להיכרות מחודשת עם מקורותי.
אני רוצה בהזדמנות זו להוקיר תודה גם לשירה פרידמן קודמתי בתפקיד, על פועלה ותרומתה להקמת גלריה זו, ועל העבודה החשובה לקידומה שעשתה בשנים האחרונות. עבודה שאני כעת מקווה להמשיך ולפתח לכיוונים חדשים.
הגלריה עומדת בפני שינויים רבים הן בתוכן התערוכות והן באופן תצוגתן. ממאי הקרוב ועד סוף השנה, יוצגו תערוכות יחיד חדשות לארבעה אמניות שונות, ויעמידו בקדמת הבמה חשיבה חברתית וקהילתית, לצד יצירה שהיא פרפורמטיבית ביסודה.
זוהי התחלה, אני מקווה, לתחילתו של מהלך ארוך טווח, בו יוכלו להשמע עוד ועוד קולות של יוצרות ויוצרים שעד כה לא הייתה להם גישה לעולמות הידע של זהותנו התרבותית. כולי תקווה שתהיו קשובים לה.
A Word from Our Incoming Curator, Bar Yerushalmi
As part of the rigorous preparations and training for the new season of exhibitions, I was invited by Neve Schecter’s CEO, Irina Grizbaskia to study in Chavruta a few months ago. Despite the initial reservations I had about learning in Chavruta, which I knew little of at the time, I accepted her gracious offer. At around noon, we gathered in Neve Schecter’s synagogue as she opened a tome, emblazoned with the words Masechet Brachot. “You and I don’t speak the same language-” she acknowledged, “we come from different worlds, and we learned different things. We have different opinions, and different perspectives on reality. This text will serve as the common ground upon which we will build our professional relationship, and through which we will speak.” Without knowing it, I was exposed to the Gmara for the first time in my life. My encounter with this dense text, which represents a vast accumulation of writing spanning different time periods, individuals and entire communities, was no less than a cataclysmic experience for me. I was in awe of the remarkable confluence of voices, and the ways in which they converse in a dialogue that transcends space and time. For the first time, I felt the gates of Jewish methodology and knowledge opening before me.
I begin with this anecdote as I, like so many others, have often experienced my Judaism as a distant and nebulous part of my identity. For the longest time, my experience with Jewish culture remained fraught with feelings of doubt, and like an unopened suitcase, was kept sealed until I mustered the patience and sensitivity to reopen it. I start with these remarks as I believe in change, and recognize the invaluable opportunity given to me by Neve Schecter, to marry the wealth of the Jewish body of knowledge- in all of its colors and hues – with the power of art, and the doors which it opens to us.
על האוצר
בר ירושלמי הוא בעל תואר ראשון באמנות מאקול-דה-בוזאר (École Nationale Supérieure des Beaux Arts) בפריז ותואר שני באוצרות מגולדסמית’ קולג׳ באוניברסיטת לונדון.
בין תפקידיו הקודמים שימש כאוצר התוכנית הציבורית (Curator of public programmes) במוזיאון פתח תקוה לאמנות, אוצר משנה ל”זומו – המוזיאון שבדרך”, עוזר מתמחה במחלקת האוצרות של Tate Modern, אוצר משנה של התוכנית לקידום מקצועי לאמנים של Chisenhale studios בלונדון ואוצר לגלריית Fehily Contemporay במלבורן.
ירושלמי אצר תערוכות יחיד וקבוצתיות ברחבי העולם, בין היתר בZabluduwicz collection (לונדון), Government Art collection (לונדון), The ryder gallery (לונדון), Chisnehale studios (לונדון) Fehily contemporary (מלבורן), מקום לאמנות (תל אביב), מוזיאון פתח תקוה לאמנות (פתח תקוה), המשכן לאמנים הרצליה (הרצליה) והמרכז לאמנות עכשווית של ערד (ערד).