רחלי רוגל Rachel Roggel
כפתורי זכרון | Button and Tear
15.4.2015 - 29.4.2015
עבודותיה של האמנית רחלי רוגל, המוצגות בתערוכה זו, מתייחסות הן למאורעות השואה והן למלחמות והמאבקים שידע היישוב וידעה מדינת ישראל. מילותיו של הפייטן ר’ אברהם אליהו קפלן, מראשית המאה ה- 20 , מיטיבות לדייק את הרגשות המעורבים מאפיינים את תקופת ימי הזיכרון ואשר משתקפים בעבודותיה של רוגל: “חוּסָה, אֵלִי, כִּי לֹא אֵדַע / אֵיכָה אוּכַל כהֹּ לִחְיוֹת? / הַאִם לִשְׁכחַֹּ כלֹּ וּשְׂמֹחַ / אוֹ לִזְכרֹּ הַכלֹּ וּבְכוֹת?”.
הטרגדיות וסיפורי הזוועה מתוארים ביצירות באמצעות חפצים יום-יומיים פשוטים, לכאורה שוליים: כפתורים, בגדים, בובות זעירות ולולאות צבעוניות. השימוש בכפתורים כאמצעי לספר אירועים מהשואה וממלחמות ישראל איננו מקרי: בתקופת השואה כפתורים שימשו כאמצעי הסוואה לכיסים פנימיים שנתפרו על מנת להחביא חפצי ערך זעירים, כפתורים שימשו כמטבע עובר לסוחר ואף כצעצועים. בצבא, סמלי היחידות הוטבעו על כפתורי סיכה אשר נתפרו למדים. כפתורים אף שימשו כאמצעי זיהוי לגופות חיילים.
בשעה שפנלופה המיתולוגית מחכה שאהובה, אודיסיאוס, ישוב משדה הקרב היא מעבירה את זמנה באריגה ופרימה של תכריכים. כך גם רוגל, מתמסרת לאבל ומצפה לשלום, לחזרתם של כל האהובים משדה הקרב ומעבירה את זמנה ביצירת תכריכים ומצבות זיכרון לאלה שלא זכו לשוב.
אוצרת: שירה פרידמן

עוד זה מדבר וזה בא, מפה, בד יוטה, כפתורים, חרוזים ובובות דאגה, 2006

קריעה – ברגן בלזן 1944, חולצה, טול, כפתורי מעיל, חרוזי זכוכית, 2009
(צילום: רן ארדה)

הצעקה – לבוב 1941, קומבניזון, בד סאטן, טול, כפתורים, חרוזי זכוכית, 2008


פונאר סרט נע, אורגנזה, פרווה סינתטית, סרטים, בובות דאגה, חרוזים, 2009

פרחים בחאן ארינבה 1973, מפה, כפתורים, חרוזים ובובות דאגה, 2006