גרי גולדשטיין

השתאות | Well Being

21.2.2020 - 6.6.2020

בתערוכה החדשה של גרי גולדשטיין יוצגו ארבע סדרות חדשות משלוש השנים האחרונות, מיצב וכן עבודת סאונד בשיתוף  האמנית אתי בן־זקן.
בתערוכה הקרובה ניתן להבחין בשחרור מבחינת הסגנון ואופן הכתיבה המזוהים עם יצירתו של גולדשטיין. שם התערוכה באנגלית, Well Being, נלקח מדברים שסיפר גולדשטיין לקראת התערוכה על מהות הציור עבורו.

גולדשטיין נמנע מלשייך לאמנות שלו נימוקים ביוגרפיים, אך בשנים האחרונות הוא הפנים שעבורו האמנות היא “ריפוי בעיסוק” שאינה מנותקת מהשְׁלוֹמוּת שלו. בסדרת עבודות חדשות נפגוש ציורים המייצרים השתאות. הם מפתיעים ובלתי צפויים, הן מבחינת הדימויים, הן מבחינת המצע עליו הוא בוחר לצייר .

סגנונו המובהק של גולדשטיין הוא ציור בטושים, בפלטה מצומצמת על גבי ניירות אותם הוא מנתק מספרי אמנות ישנים, כך שלעיתים קרובות ישנה רפרודוקציה של עבודת אמנות בצד הנסתר של הציור. הוויזואליות המתקבלת מאזכרת ציורי קומיקס בשפתה ומצוירת בעזרת קווים ונקודות.

מהותם הביוגרפית של הציורים מקבלת חיזוק כאשר נשמעת עבודת הסאונד המשותפת לגולדשטיין ולאתי בן זקן. בעבודה נשמעים זיכרונות מילדותו לצד שירים. בקולו הרך מספר גולדשטיין על הוריו ניצולי השואה כמהגרים שהגיעו מהתופת ועל ההתבגרות בצל רוחות הרפאים שליוו אותם.

זיכרונות הילדות, אשר בממד החזותי קיבלו הד בדמויות המצוירות ואילו בממד התוכני התממשו בטקסטים, קיבלו בעבודת הסאונד ממד נוסף, מופשט: הקולות, צלילי ההגייה, ההתנגנות של המילים שנפרדו ממשמעותן והפכו לזיכרון מוסיקלי.

מוטיב חוזר בתערוכה הוא פרצופים – בעיקר של נשים, אך גם של גברים – הממלאים את כל שטח הנייר. על כך כותב גולדשטיין: “הבנתי שבעבודה שלי מסתתר יער של פרצופים, יער דיוקנאות של אנשים שמעולם לא פגשתי, שלכאורה מעולם לא חשבתי עליהם. בו בזמן, מעולם לא חדלתי לחשוב עליהם. דמויותיהם מופיעות, משתנות, וחוזרות ומופיעות בציור אחר ציור, שנה אחר שנה, בדפי הספרים הישנים שעליהם אני יוצר את עבודותיי.”

אוצרת: שירה פרידמן

In this exhibition, Gary Goldstein presents recent works created over the past three years, in which his biography plays an important role. The ensemble of works reveals that Goldstein’s visual and written language has taken on a somewhat freer quality; the remarkable density that sometimes characterized his works in the past has dissolved, and his series also include blank pages and abstract fields of color in the background.

A reading of the texts integrated into the paintings introduces us to a childhood filled with sorrow, in a family where both parents were Holocaust survivors reckoning with memories of impossible suffering and the ghosts of their loved ones. Goldstein writes especially about his father, and the process of reconciliation that he has come to experience in his regard, especially following the birth of his grandchildren. He notes his own manner of sitting while he paints – a pose that reminds him of his father, a tailor, bent over his work as he immersed himself in it. His father would take apart suits with the same concentration that Goldstein discovered in himself while disassembling books and taking apart their spines in preparation for his paintings.

Goldstein’s works continue to explore his concern with the written word and with books, while going beyond the genre of “automatic writing” and turning to narrative writing, which is concerned with memory and its validity in a personal, associative, confessional style: “The waves inundate and drown me, stifling the air, my breath. I am old. No longer a child. I am harrowed by the waste, given the pain of that time. Every time I remember – I cannot forget. I am gray. Made of lead.” In the sound work created by the artist Etty BenZaken, which is heard in the gallery space, Goldstein’s words acquire an abstract dimension, as fragments of words severed from their meaning.

Writing about the motif of faces, which recur throughout the exhibition, he notes: “I came to understand that my work conceals a forest of faces, a forest of portraits depicting people I had never met, and which I had seemingly never thought about; yet I had never stopped thinking about them. Their figures appear, change, and recur in painting after painting, year after year, in the pages of the old books on which I create my works.” 

Curator: Shira Friedman

 

Big White Flowers, עט כדורי, עט לבד, עיפרון וקולאז’ על דפי ספר, 2017

The Disappeared, עט כדורי ועט לבד על דפי ספר, 61*46 ס”מ, 2017

Giotto, עט לבד על דפי ספר, 35.5*26 ס”מ, 2019

Byzanthine Drawings, עט כדורי, עט לבד, עיפרון וקולאז’ על דפי ספר, 47*33 ס”מ, 2017

The Disappeared, עט כדורי ועט לבד על דפי ספר, 61*46 ס”מ, 2017

כריכות, עט כדורי, עט לבד, עיפרון ועיפרון צבעוני על כריכות ספר, מידות משתנות, 2019

Giotto, עט לבד על דפי ספר, 35.5*26 ס”מ, 2019

Byzanthine Drawings, עט כדורי, עט לבד, עיפרון וקולאז’ על דפי ספר, 47*33 ס”מ, 2017

צילום: יובל חי

על תערוכתו של גרי גולדשטיין “השתאות”‘, עוזי צור,
מוסף ספרים ב״הארץ״, 26.2.2020

גרי גולדשטיין סיפר לזהר ברנט בכתבה לסוכן תרבות על האופן שבו מלאכת האיור העדינה מצליחה “להשקיט את התחושה שיש תהום” שהוא נופל לתוכה ולכוון אותו אל
ה- Well Being (שמה הנוסף של התערוכה).

גרי גולדשטיין הוא אחד האמנים המעניינים ביותר בשדה האמנות המקומי, והעבודות שלו הן מהסוג שגורמות לך לחשוב שוב ושוב.
מתוך מגזין Uncoated,
8.3.2020

על תערוכתו של גרי גולדשטיין הפודקאסט הויזואלי של מגזין Uncoated, פרק 4, 12.3.2020

בתערוכה חדשה מציג גולדשטיין דיוקנאות על גבול הקומיקס: שמחים, מתעתעים ומפחידים. עבור הבן לניצולי שואה, הם ה”אנשים שלא הכרתי בחיי”.
רעות ברנע, כלכליסט, 1.3.2020