דינה גולדשטיין

Splendor

4.4-14.3.2019

היופי הוא כוכב הצפון של האמנית דינה גולדשטיין. יצירתה מתאפיינת בכמיהה אל יופי ראשוני, טוטאלי ומוחלט, כזה שקיים בעולמם של ילדים הפוקחים עיניים מלאות פליאה למראה העולם. בניסיון תמים להתעלם מטרדות היום יום ומן הרציונליות יוצרת גולדשטיין הסחת דעת מפוארת. 
הדיון הפילוסופי הנסב על אידיאל היופי ועל היחס בין יופי לאמנות החל אצל אפלטון וממשיך להעסיק הוגי דעות עד היום. עמנואל קאנט טוען שהנאה אסתטית אמיתית וטהורה מן היופי היא הנאה שאינה משמשת לכל מטרה ולכל תכלית זולת עצמה, והיא נקייה מכל אינטרס שאינו נוגע ליופי עצמו. לא כך נראים הדברים לגולדשטיין, שכן עבורה מהווה היופי תכלית להתעלות באמצעותו מעל למציאות. זהו בעיניה כוחה האסקפיסטי של האמנות – ליצור מציאות טובה יותר. העולמות שבהם מפיחה האמנית רוח חיים מייצרים תחושה של קתרזיס ונחמה. בספר תמונתו של דוריאן גריי מאת אוסקר וויילד טוענת דמותו של לורד הנרי ווטון: “הרי זה אחד הסודות הגדולים של החיים – לרפא את הנשמה באמצעות החושים, ואת החושים באמצעות הנשמה”. 
האמצעי של האמנית להגיע לאותו פורקן שיסודו בטיהור הנשמה הוא חיתוך והצבה-מחדש של פרטים שונים, הן מתולדות האמנות, בעיקר מן הציור הפלמי של המאות החמש עשרה, השש עשרה והשבע עשרה, שהאמנית רואה בו שלֵמות, והן מן העולם הדיגיטלי העכשווי, כמו צורות של “שומרי מסך” או דימויים שנדלו מרחבי המרשתת. השילוב בין האמנות הגבוהה של הציור הפלמי, הפורטת את החיים לפיסות קטנטנות, לפרטים מדוייקים של רקמות, דוגמאות, ומרקמים, לבין הקיטש המתקתק של הדימויים מן הרשת – יוצר עולם פנטזיה אגדי, על-זמני. 
בחדר הפנימי של הגלריה ניצבות שתי מערכות, שבתוכן הציבה האמנית במישורים שונים את הדימויים מעולם האמנות ומעולם הדיגיטל, ביניהם: פורטרטים של בני משפחת המלוכה באנגליה, ציורי טבע דומם, צילומים של טבע דומם וצילומים של כלי זכוכית וקריסטל. מבין הדמויות מציץ גם דיוקן שצייר הצייר הסיציליאני בן המאה החמש עשרה אנטונלו דה מסינה. פעמיים בשבוע קמות מערכות אלה לתחייה כאשר מתבצע בגלריה מיצג חי, שבו משוטטת מצלמתה של דינה במישורים שונים ומשחקת בהרמוניה ובדיסהרמוניה, בפרופורציות ובנפחים של הדימויים, ההופכים לאנימציה חיה באמצעות מוזיקה – שגם היא, כמו האמנות הפלאסטית, פורטת על נימי הנפש. 
בנישה היוצאת מהגלריה הראשונה מוצבות הגדלות של ציורים מיניאטוריים, “שעוני עיניים” (Lovers’ eyes) מהתקופה הגיאורגיאנית באנגליה של המאה השמונה עשרה. ציורים אלה צויירו בדרך כלל בצבעי מים על גבי שנהב והוקפו בפנינים זעירות, והם מחקים את עיני הנפשות היקרות-ללב: עיני הבעל, האהוב, האשה, האהובה, הילד או הילדה. “שעוני עיניים” אלה נענדו כצמידים, סיכות או טבעות והם קושטו בעיטורי זהב. ערכם הסנטימנטלי ברור: העין של האהוב או האהובה מלווה את האוהב בכל אשר יילך. אופן ההצבה של העיניים בגלריה, כשהן זזות באמצעות מטוטלות זעירות המוצמדות אליהן, מוסיף לרובדי היופי של שאר התערוכה רובד סוריאליסטי מטריד. “שעוני עיניים” אלה מאזכרים את הזמן החולף ואת כוחו לכרסם את היופי האנושי, שהוא בר-חלוף.

אוצרת: שירה פרידמן

Splendor is the North Star of artist Dina Goldstein. Her work is characterized by a yearning for a primeval, total and absolute form of beauty, of the kind pervading the world of children whose exploratory gaze is filled with wonder. In a seemingly innocent attempt to ignore the burdens of everyday life and rationalism, Goldstein creates an impressive form of distraction. 
The philosophical debate about the ideal of beauty and its relationship to art originates in the work of Plato, and continues to engage philosophers to this day. Immanuel Kant argued that true, pure aesthetic pleasure had no function other than itself, and was concerned with nothing but beauty. Goldstein, however, sees things differently. For her, beauty is a goal whose escapist power enables us to transcend and transform reality. The worlds that she infuses with life create an experience of catharsis and solace. In the book The Picture of Dorian Gray by Oscar Wilde, the character named Lord Henry Wotton states: “That is one of the great secrets of life – to cure the soul by means of the senses, and the senses by means of the soul.” 
Goldstein’s way of attainting a cathartic purification of the soul is by cutting and rearranging various details from the history of art. She borrows above all from the Flemish painting of the fifteenth, sixteenth and seventeenth centuries, which she views as a form of artistic perfection, as well as from the contemporary digital world – as well as from “screen savers” or images found on the Internet. The combination of high art represented by Flemish painting, which examines life in minute detail and studies textures, substances and patterns, and of saccharine, kitschy online images, creates a fantastic, a-temporal world resembling a fairy tale. 
The inner gallery space features two systems, within which the artist has situated, on different planes, art images and digital images: portraits of the English royal family, still-life paintings, and photographs of glassware and crystal. Among the figures is a portrait painted by the fifteenth-century Sicilian painter Antonello da Messina. Twice a week, these systems come to life as a live performance is enacted in the gallery. During this time, Goldstein’s camera explores different planes, playing with harmony and disharmony and with the proportions and volumes of the images. These images are animated by means of music – which, like the visual art on display, appeals directly to the soul. 
The niche accessed through the first gallery features enlargements of miniature paintings, or “lovers’ eyes,” created in the eighteenth century in Gregorian England. These paintings were usually watercolors on ivory surrounded by tiny pearls, and simulated the eyes of loved ones: those of a husband, lover, wife, son or daughter. These “eye watches” were worn as bracelets, brooches or rings, and were ornamented with gold. Their sentimental value is clear: the beloved person’s eye accompanied the person wearing it wherever he or she went. The positioning of the eyes in the gallery, where they are moved by means of tiny weights that are affixed to them, add a disturbing, surreal layer to the various dimensions of beauty explored in the exhibition. These “eye watches” allude to the passage of time and to its power to erode human beauty, which is always ephemeral.

Curator: Shira Friedman

כל הדברים היפים, 2019 , מיצב מגזרות נייר

Splendor, מופע אנימציה חיה, 2019

Eyeland, טכניקה מעורבת, 2019

יער פורצלן רוסי, 2019, קולאז’

צילומי הצבה ומתוך המופע: טל ניסים, יאיר מיוחס וזוזה רוז׳נסקה