שלו מורן
יצחק
Shalev Moran
Isaac
20.07.25 - 14.10.25
"וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה" (בראשית כב, א)
"עַל אַחַד הֶהָרִים" (בראשית כב, ב)
לפני שהיה אב, ולפני שנולד הבן.
ולפני הדברים הללו, היו אשר היו.
היה הר.
ולהר עוד אין שם, ועוד אין לו סיפור כפי שבני אדם נוהגים לספר סיפורים. רק את סיפורו שלו יש לו, סיפור שאותו הוא מספר מאז ראשיתם של רוב הדברים המוצקים שעליהם אנחנו הולכים ומדברים. וכמו רוב ההתחלות של הסיפורים הגדולים (והקטנים, והבינוניים, כי הרים יש בצורות רבות ומשונות), יתחיל סיפור זה כסיפור של מים, כי שם דברים אוהבים להיווצר ולהתחיל. והמים מכסים בשמיכתם הקדומה את כל ההרים לעתיד, ואת ההר הספציפי הזה, שעוד לא יודע שהוא הר. ובמים שוכנים חיים, קטנים וגדולים, רבים ומוזרים, קרויים בשמות שכבר שכחנו מזמן – שוחים, ונושמים, וחיים ומתים וחיים ומתים, ונושרים במותם מטה אל מה שיום אחד ייקרא – קרקעית. ושמיכת המים כבדה מאוד מאוד, והיא מלטפת ולוחצת, לוחצת ומוחצת, בסבלנות ובעיקשות, עד שכבר נשכחו שאריות הדברים החיים, ונשתנה שמם מדבר אחד לדבר אחר, עד שנקראו יום אחד א–ב–ן.
והאבנים שאינם הר עדיין, נלחצות ומתרגשות, מתחברות ומתגבשות בדחיפתה האיטית של האדמה שרוצה תמיד לזוז. ובתנועתה הן עולות ומתעצבות, מסירות את שמיכת המים שמעליהם ובוקעות אל אוויר העולם מקרקעית הים למה שנקרא מעתה יבשה. וממשיכות ומיתמרות עד שהן כבר לא נקראות עוד אבנים, ופושטות את שמן הקודם ולובשות חדש, אחד – הר.
והנה יום אחד, אחרי כל הדברים הללו, פוגש ההר הזה, המספר את עצמו, מספר את המים ואת החיים, ודחיפת האדמה – הנה הוא פוגש בתוכו סיפור אחר, סיפור על אב, ועל בן. א–ב–ב–ן
וסיפורים, כזכור, אינם אלא צומת של פרשות דרכים. רשת של החלטות, תנועות ותוצאות. שבילים מתפתלים על גבו של הר. ואף שהלכנו בהם אין ספור פעמים הלוך וחזור, ואנחנו זוכרים כל ראש סלע או צומת. אף שנדמה שאנחנו יודעים בדיוק מה יהיה סופו של טיול זה – יזכיר לנו ההר את שביליו הנעלמים של הסיפור, את המקומות שעוד לא פסענו בהם ושעוד נותרו למעננו, ושנותר לנו לגלותם.
בבואנו אל הר העקידה, הר הבחירה, הר המוריה, הר האבן השותה. מה רואות עיננו במרחק? מהו המקום הזה אליו אנחנו פוסעים כאשר בחרנו לצעוד בצעדיהם של האב, של הבן ושל האבן. מה מתרחש בנבכי לבבם, בשתיקות שבין המילים הספורות שנאמרו ביניהם. מה מסתתר שם, בין סלעי הגיר והדולומיט, תחת השמש הקופחת על ראשם. מי מדבר אל מי, מי בוכה מים על מי, מי כואב בגופו את מי?
כל כך הרבה שאלות, וכל שאלה היא שביל נוסף, ועולם, ובחירה. וכואב לנו, בדרכינו לשם. תהומות של כאב, של אב אל מול בן ששואל ושואל וחוצב וחולם בשבילנו שאלות חדשות לשאול את ההר, שפוגש את השמיים, שפגשו את המים שכיסו את ההר, שפוגש אותנו הנעקדים והעוקדים, העולים בדרכים העולות לעולה, לתשובה, הוראה או שאלה.
"And it came to pass after these things" (Genesis 22:1)
"Upon one of the mountains" (Genesis 22:2)
Before he was a father, and before the son was born.
And before all of these things, as they were told.
There was a mountain.
Stories, they say, are nothing but intersections of crossroads. A network of decisions, movements, and outcomes. Winding paths upon the back of a mountain. And though we’ve walked them countless times, back and forth, and we remember every boulder and junction—as if we know exactly how this hike will end—the mountain will remind us of the story’s hidden paths, of the places yet untraveled and still reserved for us to discover.
As we approach the mountain of the Binding, the mountain of choice, Mount Moriah, the mountain of the drinking stone—what do our eyes see in the distance? What is this place we walk toward when we choose to follow in the footsteps of the father, the son, and the stone? What unfolds in the depths of their hearts, in the silences between the few words exchanged between them? What is hidden there, among the limestone and dolomite rocks, beneath the beating sun? Who speaks to whom, who weeps water for whom, who suffers bodily for whom?
So many questions—and each one is another path, another world, another choice. And it hurts us, this journey. Chasms of pain: of a father before his son who asks and asks, chiseling and dreaming new questions for us to ask the mountain, that touches the sky, that met the waters that once covered the mountain, that now meets us—the bound and the binders—ascending on paths that rise toward sacrifice, toward answer, command, or question.
שלו מורן, אמן ומעצב, בוחר לפסוע בדרכו של סיפור העקידה: סיפור על דרך ועל הר, ועל שיחה בין אב – אברהם, ובנו יחידו אשר אהב – יצחק בדרכם אל עבר אירוע קיצון בלתי נתפס במערכת היחסים ביניהם, ואל עבר אותה בחירה גורלית, אחרונה – סיפור בו הידוע מועט מהלא־ידוע, והסתעפויותיו הלא־מסופרות נותרות ללא מענה.
זוהי הזמנה למשחק שבו אתם לוקחים חלק פעיל בפעולתו של מיתוס ומגלמים את אברהם המקראי בעודו צועד יחד עם בנו – המדובב בקולו של האמן – במעלה הר המוריה. מסע סיפורי המתפתח ונבנה מתוך בחירותכם המשחקיות. יצירתו של שלו היא מדרש ויזואלי אל תוך נופו המיתי של המדבר ואל סיפור העקידה מתוך נקודת מבט רוחבית, התופסת את נוף ההר כדמות מרכזית בסיפורם של אברהם ויצחק. מפת דרכים שבה אנחנו, כשחקנים משתתפים, מתבקשים להתבונן לעומקה, ואל בחירות הניווט שלנו בתוכה.
במציאות חיינו, שבה ערך החיים עומד כסימן שאלה אל מול עיננו מדי יום, הנה אנחנו נקראים פעם נוספת אל תוך מעמד העקידה, אל הקורבן, ואל האחריות שיש לנו מול מה שיקר לנו מכל.
Shalev Moran, artist and designer, chooses to walk the path of the Binding story: a tale of a path and a mountain, and a dialogue between a father—Abraham—and his only son whom he loved—Isaac—as they journey toward an unimaginable extreme in their relationship, toward that final, fateful choice. A story where the known is overshadowed by the unknown, and whose untold branches remain unanswered.
This is an invitation to a game in which you are invited to take an active part in the enactment of a myth, to embody the biblical Abraham as he walks alongside his son—voiced by the artist—up Mount Moriah. A narrative journey that evolves and builds through your playful choices.
Shalev’s creation is a visual midrash (interpretation) into the mythical desert landscape and into the Binding story, from a panoramic perspective that sees the mountain itself as a central figure in the story of Abraham and Isaac. A roadmap in which we, as participating players, are called to look deeply, and to reflect on our own navigational choices within it.
In the reality of our lives, where the value of life stands as a daily question mark before our eyes, we are once again summoned into the scene of the Binding, into the act of sacrifice, and into the responsibility we bear toward what we hold most dear.