תערוכה קבוצתית Group Exhibition

שחור ולבן | Black/White

10.12.2015 - 10.2.2016

אמנים משתתפים: 
אורית ישי, אלחנדרה אוקרט, בלו סימיון פיינרו, גלעד אופיר, קן גולדמן, קרן ענבי, שולמית עציון, תרצה אולמן.

תערוכה זו, המציגה יצירות אמנות בין השחור ללבן, נערכת בחודשי כסלו וטבת. בתקופה זו נחגג חג החנוכה, הימים מתקצרים והאור הולך ומתמעט.

הפחד האנושי מפני היעלמות האור והשמחה על חזרת השמש באים לידי ביטוי בחגי האור בתרבויות ובדתות רבות. חז”ל, אשר הכירו את חגי האור הפגאניים והנוצריים, קבעו את חג החנוכה במועדים של חגי האור הללו ובהקשרים יהודיים / הלכתיים / היסטוריים וחקלאיים.

מן המפורסמות הוא שחג החנוכה הוא חג האור, המציין את נס פך השמן וניצחונם של המכבים, אך היבטים פחות ידועים של החג הם הפן החקלאי שלו והקשרו לאדם הראשון.

הקשר בין אדם הראשון לבין חגי האור של תקופת טבת מתואר בתלמוד ובמדרשים. בדיון על החגים הפגאניים בעונה זו של השנה מסופר על אדם הראשון כי בימים שבהם התקצרו שעות היום והחושך גבר חששו שעשה משהו שבשלו הוא נענש והעולם חוזר לתוהו ובוהו. כשהבין שהימים חוזרים ומתארכים, חגג במשך שמונה ימים. אגדה אחרת מספרת שבתקופה זו גילה האדם הראשון את האש בניסיונותיו לגבור על החושך (כמו מקבילו המיתולוגי הפייסטוס).

על פי חוקרים מודרניים היסוד החקלאי שבבסיס חג החנוכה בארץ ישראל היה הבאת ביכורי מסיק הזיתים לבית המקדש. מחוץ לירושלים חגגו האנשים בהדלקת נרות שמן כאות הזדהות עם שמן המנחה במקדש.

בהשראתו של אדם הראשון בחיפושיו אחר ניצוץ האור וברוח הימים המתקצרים מציגה התערוכה שמונה אמנים, יצרו עולם דימויים כמעט ללא צבעים.

תחושת הראשוניות והבריאה עולה על הדעת בהתבוננות בתצלום “ללא כותרת” (מתוך הסדרה “עשן”) של גלעד אופיר. בתצלום המופשט נעלם האור באפילה ומנסה לפרוץ מתוכה. התצלום מתאר את המאבק הקוסמי באמצעי צילומי המדַברֵר את טכניקת החשיפה והגילוי של אמנות הצילום. לעומתו, התצלום “דגון” של אורית ישי הוא ריאליסטי וממחיש את הניגודיות – הנשגבות והיפוכה במבט על הגדר הלבנה האטומה והציפורים השחורות.

חיתוך המתכת “ללא כותרת” של קרן ענבי מזכיר מגזרת נייר בצורת טיגריס שואג ואורנמנטיקה בצורת כאפייה – שני מוטיבים מרכזיים ביצירתה של האמנית. הדימויים קשורים להסוואה, רוע ואיום, אך יחד עם זה הם מהווים גם ניסיון ואפשרות לקריאה –

מחדש המכילה את הניגודים. מבט נוסף על ניגודי השחור והלבן בטבע עולה בסדרה “זברות” של אלחנדרה אוקרט. ייצוגן בצבע הוא שילוב נדיר של כן ולא, שחור ולבן בעת ובעונה אחת. בזברה אין מאבק, אלא הכלה של הניגודים.

מצבי קיצון, עולם היש מול עולם האין, חללים פעורים המתחברים לכוח היצירה מתורת הקבלה הם סממנים מוכרים אצל בלו סימיון פיינרו. “החלל הפנוי” הוא מושג קבלי הקשור לעולמות החושך והאור שבבסיס בריאת העולם. ה”אין”, הנוצר בעצם מן החומר שסובב את הריק, הוא הלא כלום, המייצר דואליות עם היש. האין הוא חרדת המוות של כולנו, במיוחד בהקשר של חוסר יכולת ליצור.

קן גולדמן כתב את מילות תפילת ה”קדיש” בדיו שחורה על חלוקי נחל לבנים. האבנים המונחות על הרצפה מאזכרות את המנהג הרווח להשאיר אבן על מצבתו של הנפטר, אך הן גם מנכיחות את המוות והפרידה בחיי היום יום. גם עבודתה של תרצה אולמן עוסקת בתפילה. “מגילות ארוגות” הן מגילות שסועות שחוברו מחדש בשתי וערב, שעליהן נכתבו זיכרונות החיים בסגנון זרם התודעה, ומהן מבצבצים קטעי מילים. המגילות תלויות כדגלי תפילה, שמבעד להם בוקע האור ומסמן מילים אחרות לאורך היום.

חצי הכדור השחור – ביצירה ‘עלמין’ (בארמית: “עולמות”) של שולמית עציון – מחבר בין היש לאין ובין המוחשי לנשגב. דרך גולת זכוכית אפשר לראות את האור בקצה השני של הכדור בדמות שיבולת זהב דקיקה. קרני השמש האקראיות מטילות אלומות המחיות ומדגישות את השבירות והרגעיות האנושית.

תרצה אולמן, מגילות ארוגות, 2015-2006

תרצה אולמן, מגילות ארוגות, 2015-2006

בלו סימיון פיינרו, החלל הפנוי, 2014

בלו סימיון פיינרו, החלל הפנוי, 2014

אורית ישי, דגון, 2006

אורית ישי, דגון, 2006

קן גולדמן, אבני קדיש, 2004

קן גולדמן, אבני קדיש, 2004

אלחנדרה אוקרט, מתוך סדרת זברות, 2014

אלחנדרה אוקרט, מתוך סדרת זברות, 2014

בלו סימיון פיינרו, שושנת האין, 2007

בלו סימיון פיינרו, שושנת האין, 2007

קרן ענבי, ללא כותרת, 2014

קרן ענבי, ללא כותרת, 2014

שולמית עציון, עלמין, 2015
שולמית עציון, עלמין, 2015

שולמית עציון, עלמין, 2015

תערוכת שחור ולבן בגלריה שכטר. צילום: נטע אלונים

צילום: נטע אלונים