תערוכה קבוצתית Group Exhibition
גורל | Destiny
29.11.2016 - 29.9.2016
אמנים משתתפים:
דרורה דקל, ליאורה וייז, אסתר דומב אדלמן, יואב אדמוני, הדסה גולדויכט, עדי נס, אלה אמיתי סדובסקי, סשה סרבר
Participating artists:
Leora Wise, Esther Domb Edelman, Yoav Admoni, Hadassa Goldvicht, Adi Nes, Ella Amitay Sadovsky, Sasah Serber
הפיוט “וּנְתַנֶּה תּוֹקֶף”, הנאמר בתפילות ראש השנה ויום כיפור ומושמע ברדיו בתקופת החגים, מתאר את הנעשה בבית דין של מעלה בימים הנוראים – “כַּמָּה יַעַבְרוּ וְכַמָּה יִבָּרֵאוּן, מִי יִחְיֶה וּמִי יָמוּת, מִי בְקִצּוֹ וּמִי לֹא בְקִצּוֹ”. הפייטן מציין שלוש דרכים לשנות את הגורל: “וּתְשׁוּבָה וּתְפִלָּה וּצְדָקָה מַעֲבִירִין אֶת רֹעַ הַגְּזֵרָה“. אפשר לקרוא את שלוש המילים האלה כך: תשובה היא הקשר שבין האדם לעצמו; תפילה היא הקשר של האדם לאל או לרוחני, לנשגב; וצדקה היא הקשר שבין האדם לזולת, בין האדם לחברה שסביבו.
בעבודת יום הכיפורים בבית המקדש היה הכהן הגדול משלח שני שעירים לגורלם. לאחר שהתוודה על חטאי העם הוא מאציל באופן מטפורי חטאים אלה על השעירים, ולכן יכול אחד מהם לכפר על חטאים אלה: “וְנָתַן אַהֲרֹן עַל שְׁנֵי הַשְּׂעִירִם גּוֹרָלוֹת, גּוֹרָל אֶחָד לה’ וְגוֹרָל אֶחָד לַעֲזָאזֵל”.(ויקרא ט”ז, ח). במשך הדורות השתנתה המשמעות האטימולוגית של המילה “גורל”. בראשונה סימנה המילה חלק או פיסה, כנראה בעקבות המילה הערבית “ג’רל”, שפירושה אבן קטנה. בהמשך, גם בטקסט המקראי וגם בספרות חז”ל, הוקנתה לה משמעות מטפורית לציון חלקו של האדם בעולם. בתפילת שחרית נזכרות יחדיו שתי המשמעויות, “חלק” ו”גורל”: “אשרינו מה טוב חלקנו ומה נעים גורלנו”. על פי כתבי קומראן, מן המאה הראשונה לספירה בקירוב, נחלקים בני האדם לשני גורלות – “גורל אֵל” ו”גורל בליעל”.
במסכת אבות מתייחס ר’ עקיבא לשאלה הפילוסופית הנצחית – גורלם של בני האדם, הנחרץ מגבוה, כנגד הבחירה החופשית – המתמצה באמירה: “הכֹּל צפוי והרשות נתונה”. אמירה זו מתייחסת לגישות פילוסופיות פטליסטיות ודטרמיניסטיות, השוללות את אפשרות הבחירה החופשית של האדם ומתארות אותו כמי שמושפע מגורמים חיצוניים: גורל, אלוהים וחוקי הטבע.
תערוכה זו נפתחת בחודש תשרי, לקראת הימים הנוראים, שבהם נוכחוֹת סוגיות הגורל והבחירה החופשית ביתר שאת בחיי היום-יום הישראליים. היצירות בתערוכה עוסקות, כל אחת בדרכה, בנושא משמעותו של הגורל – גורל אישי וגורל כלל-ישראלי, גורל קיומי-פילוסופי, גורל מִגדרי, גברי ונשי, וגורל משפחתי.
יהודה עמיחי מיטיב לתאר את התחושות והמצבים שהעבודות נוגעות בהם:
אֲנִי גּוּר גּוֹרָל, גַּרְגְּרַן גּוֹרָל, אֲנִי גֵּר בַּגּוֹרָל
וַאֲנִי גָּר בַּגּוֹרָל…
אֲנִי קֻבִּיָּה בְּמִשְׂחַק הַגּוֹרָל, פָּנַי לְמַעְלָה
אוֹ פָּנַי לְמַטָּה. אֵיךְ שֶׁאֲנִי נוֹפֵל אֲנִי קוֹבֵעַ גּוֹרָל
לְעַצְמִי וְגַם לַאֲחֵרִים.
שירי יהודה עמיחי, כרך ה’, הוצאת שוקן 2004, עמ’ 210-209
© כל הזכויות שמורות להוצאת שוקן
The liturgical poem Unetaneh Tokef (Let Us Affirm), which is recited during the Rosh Hashana and Yom Kippur prayers and is sung on Israeli radio during the High-Holiday period, describes what happens in the Heavenly Tribunal during the ten Days of Awe between the New Year and the Day of Atonement: “How many will pass and how many will be created? Who will live and who will die? Who in their time, and who not in their time?” The poet describes three ways of changing one’s destiny: “But teshuvah and tefillah and tzedakah (repentance, prayer, and righteous acts) deflect the evil of the decree.” One can interpret these three words as follows: Teshuva is man’s relationship with himself; tefila is man’s relationship with God or a spiritual, sublime force; and tzedakah is the relationship between man and his fellow men, as well as between man and society.
During the Yom Kippur ritual at the Temple in Jerusalem, the High Priest chose two goats fated to metaphorically atone for the people’s sins: “And Aaron shall cast lots upon the two goats; one lot for the Lord, and the other lot for the scapegoat” (Leviticus 16: 8). The Hebrew word goral, which originally referred to a lot or fragment, is a cognate of the Arabic word garal (small stone). Later on, in both the Bible and in early rabbinic literature, its etymology acquired a metaphorical meaning related to human fortune. In the morning prayer, these two meanings – lot and destiny – are mentioned together: “We are happy, how goodly is our lot, and how pleasant is our destiny.
In the Ethics of the Fathers (Masechet Avot), Rabbi Akiva discusses the eternal philosophical question of a preordained fate versus free will, summing up the debate with the following paradox: “All is predetermined, and there is free will.” This paradox addresses fatalist and deterministic philosophical views that negate the possibility of free will, describing man as subject to the influence of external factors: destiny, God, and the laws of nature.
The current exhibition opened in the month of Tishrei, in anticipation of the Days of Awe – a time when the concern with destiny and free will is highly present in everyday Israeli life. The works featured in this exhibition explore different aspects of destiny – personal destiny and collective Israeli destiny, existential-philosophical destiny, gendered destiny (both masculine and feminine), and familial destiny.
Yehuda Amichai poignantly captures the feelings and situations that these works touch upon:
I’m the chimp of chance, the champ of chance, I’m a chum
of chance
and a chump of chance…
I am the dice in a game of chance, my face up or
My face down. By the way I fall I determine
My own fate and the fate of others.
The Poetry of Yehuda Amichai, ed. Robert Alter) Farrar, Strauss and Giroux, 2015), 452.
© Hana Amichai
עדי נס, ללא כותרת, 2010, c-print, באדיבות האמן וגלריה זומר לאמנות עכשווית, תל אביב
דרורה דקל, קרינולינה, מתוך הסדרה מצב קרינולינה, 2011-1996, ברזל מגולוון צבוע בצבע שלייפלק לצביעת מכוניות
אלה אמיתי סדובסקי, כן או לא, 2013, שמן על בד
יואב אדמוני, אגת 2#, 2016, טכניקה מעורבת
מתן ליפמן ומעין חורש, וַיְהִי בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה, צילום מתוך יצירת הפרפורמנס , 2016, 10:10 דקות. צילום: דין אהרוני
אסתר דומב אדלמן, ילדוּת, 2015, גיליונות נייר אריזה חום מקומטים
הדסה גולדויכט, פרט מתוך ללא כותרת (שעון), 2006, מיצב וידאו בשלושה ערוצים, 60 דקות כל אחד
הדסה גולדויכט, פרט מתוך ללא כותרת (שעון), 2006, מיצב וידאו בשלושה ערוצים, 60 דקות כל אחד
סשה סרבר, כיסא שרוף, קלקר, 2005
ליאורה-וייז, נָתַן אַהֲרֹן עַל שְׁנֵי הַשְּׂעִירִם גּוֹרָלוֹת גּוֹרָל אֶחָד לה’ וְגוֹרָל אֶחָד לַעֲזָאזֵל (ויקרא טז, ח), מתוך הסדרה השעיר לעזאזל, 2011, רקמה
ליאורה-וייז, וְנָשָׂא הַשָּׂעִיר עָלָיו אֶת כָּל עֲוֹנֹתָם אֶל אֶרֶץ גְּזֵרָה וְשִׁלַּח אֶת הַשָּׂעִיר בַּמִּדְבָּר (ויקרא טז, כב), מתוך הסדרה השעיר לעזאזל, 2011, רקמה
צילומי הצבה: דין אהרוני