תערוכה קבוצתית Group Exhibition

עגנון בלורנץ | Agnon at Lorenz

15.6.2016 - 11.8.2016

אמנים משתתפים: 
אורי ליפשיץ, יובל יאירי, רעיה ברוקנטל, ג’ודי קופלמן, דני קרמן, מיכה שגריר ויכין הירש, אברהם סוסקין.

התערוכה “עגנון בלורנץ” נפתחת בנווה שכטר במלאת יובל שנים להענקת פרס נובל לסופר ש”י עגנון.

הקשר בין נווה שכטר לש”י עגנון התבסס שנים רבות לפני הפרס המדובר, עת שכן במרכז נווה שכטר של היום בית קפה משגשג – “קפה לורנץ”. וכך מתאר עגנון את המקום בספרו תמול שלשום:

“…ולכשדעתו של אורגלבנד רחבה עליו מזמין הוא את יצחק לבית הקהוה של לורנץ, שאורגלבנד אינו נכנס לבית הקהוה חרמון… מזמין אורגלברנד לאורחו כוס שֵׁכָר או כוס פּוּנשׁ ולעצמו מזמין כוס תה ושותה שתים שלוש טיפות ומניחהּ, שהגרמנים הללו שבקיאים בכל דבר אין יודעין לעשות תה”.

ש”י עגנון הגיע לארץ-ישראל ביוני 1908. הוא השתקע בנווה צדק, השכונה היהודית הראשונה שנבנתה מחוץ ליפו – שכונה שבהשוואה לשאר מקומות המגורים בארץ-ישראל של אז היתה מודרנית, עם דירות קטנות אך צפופות, והתגוררו בה אנשי תרבות ורוח. בין היתר גרו בשכונה אישים כמו הרב קוק, נחום גוטמן, יוסף חיים ברנר, שמעון רוקח ורבים אחרים. ביתו של עגנון ניצב לא רחוק מגשר הרכבת, מוקף איקליפטוסים, ומחלונותיו אפשר היה לראות את הים.

עלילתו של תמול שלשום מתרחשת בין 1908 ל-1911, אך הוא נכתב עשרות שנים מאוחר יותר (נדפס ב-1945). את זיכרונותיו מתקופה זו משלב עגנון בסיפור העלילה, וכך מתואר בו חדרו של חמדת: “חמדת דר בעלייתו שבקצה נוה צדק שבקצה יפו. הולכים שם מנוה שלום דרך בתי זרח ברנט… רואים כמה בתים מבצבצים ויוצאים מתוך החול”. בחדרו שבנווה צדק היה עגנון מסתגר שעות רבות במשך היום וכותב ברציפות.

תמול שלשום הוא רומן מופת עשיר, אשר זכה למחקרים ספרותיים חשובים ומרתקים. בשדה האמנות, לעומת זאת, אנו מוצאים רק תיאורים ויזואליים מעטים שלו, ביניהם איוריו של אביגדור אריכא לפרק “כלב חוצות”, שעליהם עבד יחד עם עגנון.

עבודות האמנות אשר נבחרו לתערוכה מציגות פנים רבות של עגנון ואישים אשר ליוו אותו בתקופת שהותו בנווה צדק. אורי ליפשיץ ז”ל, שבנוסף לעבודות המוצגות גם אייר את “ספורי הבעש”ט” של עגנון, מוצג בתערוכה באמצעות ציורים מתוך סדרה המוקדשת לעגנון. בעבודותיו דווקא נמנע ליפשיץ מן המבט המעריץ והופך את עגנון לאחד האדם. יובל יאירי, אשר יצר סדרת תצלומים על שם הסיפור “עד עולם” של עגנון, מתייחס בתצלומיו למורכבותם של זכרונות ומקומות ומפגיש אותנו עם ספרייתו הענקית של הסופר.

דני קרמן אייר ציטוטים מספרים שונים של עגנון; כאן מוצגים האיורים המוקדשים לתמול שלשום. רעיה ברוקנטל מתייחסת אל הקשר בין הפנים לחוץ ומתארת את הרב קוק, ידידו של ש”י עגנון. ג’ודי קופלמן יצרה ציור קיר מרהיב, המחזיר את גיבור הספר יצחק קומר לנווה צדק עם מברשת בידו.

נוסף על יצירות האמנות מוצגים בתערוכה בהקרנה פריטים נדירים מתוך ארכיון ש”י עגנון בספרייה הלאומית וסרט תיעודי עליו שיצרו מיכה שגריר ויכין הירש.

לתערוכה נלווית חוברת ובה מובאות מן הרומן תמול שלשום.

אוצרת: שירה פרידמן

Participating artists:
Danny Kermen, Uri Lifshitz, Yuval Yairi, Raya Brokental ,Judy Kopelman, Micha Shagrir and Yachin Hirsch.

Neve Schechter proudly unveils the exhibition “Agnon at Lorenz” to mark the jubilee year of the award of the Nobel Prize in Literature to Shmuel Yosef Agnon.

The connection between Neve Schechter and Agnon began many years before the Noble Prize, when Café Lorenz was located on this site. Agnon describes the lively café in Temol Shilshom (Only Yesterday):

And when Orgelbrand is in a generous mood, he invites Isaac to Lorenz’s café, for Orgelbrand doesn’t go into Café Hermon… Orgelbrand treats his guest to a glass of beer or a cup of punch and orders a cup of tea for himself, drinks two or three drops and puts it down, for those Germans who are experts in everything don’t know how to make tea. (S.Y. Agnon, Only Yesterday, translator Barbara Harshav, Tel Aviv: Schocken, 2000)

Agnon arrived in Palestine in June 1908. He settled in Neve Zedek, the first Jewish neighborhood built outside of Jaffa. In comparison to other communities in Palestine, Neve Zedek, which was composed of small but crowded apartments, was quite modern. Many intellectuals lived there including spiritual leader Rabbi Kook, artist Nahum Gutman, author Yosef Haim Brenner, founder of Neve Zedek Shimon Rokach, and many others. Agnon’s house, located not far from the train bridge, was surrounded by eucalyptus trees, and from the windows one could glimpse the sea. 

Although written several decades later (it was published in 1945), the plot of Only Yesterday takes place from 1908-1911. Agnon weaves his reminiscences from this period into the story, as in the description of Hemdat’s room:

Hemdat lived in his garret at the edge of Neve Zedek at the edge of Jaffa. You go there from Neve Shalom through the houses of Zerakh Barnet…When you get there you see some houses burgeoning out of the sand.

Agnon would sequester himself in his room in Neve Zedek for many hours, constantly writing.

Only Yesterday is a rich masterpiece; it has been the subject of many notable literary studies. In the realm of art, however, only a few visual descriptions exist, among them Avigdor Arikha’s illustrations for the chapter entitled “Stray Dog,” on which he worked together with Agnon.

The works of art selected for this exhibition present the many facets of Agnon and the people associated with him during the time he lived in Neve Zedek. Works displayed include a series by the late Uri Lifshitz, who illustrated Agnon’s Baal Shem Tov Stories. In these works, Lifshitz avoids idolizing Agnon and instead portrays him as an ordinary person. Yuval Yairi relates to the complexity of memory and space. In a series of photographs named after Agnon’s story, Yairi introduces the audience to Agnon’s immense library.

Illustrations by Danny Kerman connected to quotes from Only Yesterday are exhibited (he also illustrated quotes from Agnon’s other works). Raya Brokental describes Agnon’s friend, Rabbi Kook, and the relationship between inside and outside.  Judy Kopelman created an immense wall mural which brings Agnon’s hero, Isaac Kumer, back to Neve Zedek with a brush in his hand.

In addition to the works of art exhibited here, rare items from the S.Y. Agnon archive at the National Library are shown as well as a documentary film by Micha Shagrir and Yachin Hirsch.

A brochure with citations from Only Yesterday complements the exhibition.

Curator: Shira Friedman

אורי ליפשיץ, עגנון 8, טכניקה מעורבת על דיקט, 1994

אורי ליפשיץ, עגנון 8, טכניקה מעורבת על דיקט, 1994

אורי ליפשיץ, עגנון 1, טכניקה מעורבת על דיקט, 1994

אורי ליפשיץ, עגנון 1, טכניקה מעורבת על דיקט, 1994

אורי ליפשיץ, עגנון 2, טכניקה מעורבת על דיקט, 1994

אורי ליפשיץ, עגנון 2, טכניקה מעורבת על דיקט, 1994

אורי ליפשיץ, עגנון 4, טכניקה מעורבת על דיקט, 1994

אורי ליפשיץ, עגנון 4, טכניקה מעורבת על דיקט, 1994

אורי ליפשיץ, עגנון 6, טכניקה מעורבת על דיקט, 1994

אורי ליפשיץ, עגנון 6, טכניקה מעורבת על דיקט, 1994

אורי ליפשיץ, עגנון 10, טכניקה מעורבת על דיקט, 1994

אורי ליפשיץ, עגנון 10, טכניקה מעורבת על דיקט, 1994

רעיה ברוקנטל, בשר ודם - תחיית המתים, שמן על בד, 2005

רעיה ברוקנטל, בשר ודם – תחיית המתים, שמן על בד, 2005

דני קרמן, שי עגנון, ציור על גבי צילום, 1994

דני קרמן, שי עגנון, ציור על גבי צילום, 1994

אורי ליפשיץ, ברנר 4, טכניקה מעורבת על נייר, 1985

אורי ליפשיץ, ברנר 4, טכניקה מעורבת על נייר, 1985

דני קרמן, ארץ ישראל, איורים של מתוך הספר מכתב לעגנון, בעריכת אורי סלע, 1994

דני קרמן, ארץ ישראל, איורים של מתוך הספר מכתב לעגנון, בעריכת אורי סלע, 1994

דני קרמן, הכלב בלק, איורים של מתוך הספר מכתב לעגנון, בעריכת אורי סלע, 1994

דני קרמן, הכלב בלק, איורים של מתוך הספר מכתב לעגנון, בעריכת אורי סלע, 1994

דני קרמן, אהבה, איורים של מתוך הספר מכתב לעגנון, בעריכת אורי סלע, 1994

דני קרמן, אהבה, איורים של מתוך הספר מכתב לעגנון, בעריכת אורי סלע, 1994

דני קרמן, יהודים ויהדות, איורים של מתוך הספר מכתב לעגנון, בעריכת אורי סלע, 1994

דני קרמן, יהודים ויהדות, איורים של מתוך הספר מכתב לעגנון, בעריכת אורי סלע, 1994

דני קרמן, יהדות ויהודים, איורים של מתוך הספר מכתב לעגנון, בעריכת אורי סלע, 1994

דני קרמן, יהדות ויהודים, איורים של מתוך הספר מכתב לעגנון, בעריכת אורי סלע, 1994

דני קרמן, מחשבות, איורים של מתוך הספר מכתב לעגנון, בעריכת אורי סלע, 1994

דני קרמן, מחשבות, איורים של מתוך הספר מכתב לעגנון, בעריכת אורי סלע, 1994

יובל יאירי, ספריית עגנון, הדפסה בהזרקת דיו פיגמנטי, 2006

יובל יאירי, ספריית עגנון, הדפסה בהזרקת דיו פיגמנטי, 2006

יובל יאירי, הזבוב, הדפסה בהזרקת דיו פיגמנטי, 2006

יובל יאירי, הזבוב, הדפסה בהזרקת דיו פיגמנטי, 2006